<h1>כל בו סימן י"ז</h1>
<h2>דף סב:</h2>
כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין בו בית שיכנסו בתוכו להתפלל וקונין להם ס"ת נביאי' וכתובי' ואם לא ירצה כופין אות' להכין מקום להתפלל ולקנות ספר תורה נביאים וכתובים וכן דעת הר"ם במז"ל. בבית זה אין נוהגין בו קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטלה. אין אוכלין בהם ואין שונין בהם ואין נכנסין בו בחמה מפני החמה ובגשמי' מפני הגשמים וחכמים ותלמידיהם מותרין לאהל שם מפני הדחק. והר"ם נ"ע כתב שאסור ליכנס שם עם סכין ארוך לפי שתפלה מארי' ימיו של אדם והסכין מקצ' ימיו וכמו כן כתוב שאסור ליכנס שם בכיסו כדאיתא במסכת יבמות פרק ה' לא יכנס אדם להר הבית לא באפונדתו וכו' והגיה עליו הר"ף ז"ל מיהו אין לחוש כי אם בגלוי עכ"ל. וכתב הרבי אשר ז"ל נהגו כל העולם להדליק נר בבית הכנסת קודם שיכנס אדם שם להתפלל ונראה בעיני כי טעם המנהג הזה משום הא דאמרינן בברכות עשרה קדמא שכינה ואתיא על כן צריך להדליק הנר ולהקדים ועוד מפני שכן היו עושין במקדש. וגם נהגו כל ישר' שלא להדליק נר מנ' בית הכנס' משום דהוקצ' למצותו הוקצה לאיסורו. ומצאתי בספר ילמדנו בפרשת בהעלתך אע"פ שהקרבנות בטלו הנרות לא בטלו שמעינן מהא שהקדש מנהג נהגו בהם ושמענו שהקדמונים ז"ל נהגו בהם איסור גדול ואין מניחין להדליק מהן אפילו לכתוב או ללמוד עכ"ל. ואין מחשבין בהם אלא חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויי' וכיוצ' בהן ואין מספידין בהן אלא הספד של רבים כגון שהיה שם הספד גדולי העי' שכל העם מתקבצים ובאים בגללם. היו לבית הכנסת שני פתחי' לא יעשנו דרך שיכנס בפתח אחד ויצ' בפתח שכנגדו אם לא ישהא מעט או יקרא פסוק אחד או יאמר לאחד מן התנוקות שיקראו לו אם לא ידע לקרות נכנס לקרא שם או להתפלל מותר לו לצאת בפתח שכנגדו. ומותר ליכנס שם במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ואם היה צריך לרוק רוקק בתוכו ואין נכנסים בו בשביל חפצו בלבד כגון לקרא לחברו אם לא יעשה מה שכתבנו. בתים וחצרות שהעם מתקבצים בהם אין בהם קדוש' אם לא קבעו אות' לתפלה בלבד לא דרך עראי והרי הם כשאר בתים שאדם מתפלל בהם לפעמים. נשלמו עניני תפלה ת"ל.
